אלדברן - Aldabaran

ועל כוכב לכת זה מבקש הנני לדבר, אהובים יקרים, על כוכב לכת זה מבקש הנני, האבלון, הוא תודעת האב-רא-הם לומר את דבריי שלי.
מאז ומעולם היתה אלדברן המקור האחד והיחיד לאנושות כולה. ואנושות זו היתה היא חיה ונושמת, חיה ופורחת, יודעת היא דעת אנוש כמו דעת עולם, יודעת היא חיי ארץ גשמיים כמו גם חיי רוח – חיו בניה מאז ומעולם כמו מטה כן מעלה, כמו מעלה כן מטה –
עד כי קם לו אדם בבוקרו של יום אחד, והחליט כי כוח הבריאה ניתנה לו להיות הוא כאלוהים חיים.
ומבקש הנני להדגיש, אהובים, לכל אדם ואדם ניתנה בדרכו הוא כוח הבריאה והיצירה, כוח החיים ניתן לו מעצם בחירתו המקודשת להיות אדם, להיות אנוש. עץ הדעת כולו היה מוכל בתוכם, ידעו הם היטב שימוש בדעת עולם ובדעת יקום ואדם, והיטב ידעו הם לעשות שימוש מושכל ונבון בידע זה, היטב ניתבו הם את כוחותיו האתריים העצומים לרפואה ולרווחת הכלל; חשוב שתבינו אהובים, אז כמו היום, ובכל עת ומקום, היתה קיימת באדם ובאנוש היכולת, הפוטנציאל ליצור ולברוא את חייו הוא – לברוא וליצור ולחבור אל מקורות החיים, אל מקורות הקיום האנושי והגלובאלי באשר הינו ברחבי יקום ענק זה. אז כמו היום ידע האדם באשר הינו אדם דבר אחד בלבד, דבר אמת וקיים הוא לדורי דורות לעד ולעדי עד –
לא יחבור אדם אל דעת למען פגיעה בנפש או בגוף, לא יחבור הוא אל דעת למען ניצול או שימוש לרעה ביכולת כה אדירה זו. וכה הוא היה הדבר מאז ומעולם.
ואדם זה, אהובים, צבר כוחותיו מרשת הדעת, מן המטריקס הכלל יקומי באשר הוא לכל חי
ואדם זה הפך כמעט בן לילה מאדם אנוש בר דעת לאדם מפלצתי מאין כמותו אשר איש לא יכל לעוצרו, אדם לא העז אליו להתקרב פן תשתבש עליו דעתו הוא, פן יבולע לו גם כן בנפשו ובגופו וברוחו ובכל האושיות אשר לו.
איש ואדם לא יכלו למנוע את הזוועות אותם עולל, שהרי בחטף ובאונס בוצעו המה, בהרג ובחמס ובזדון ובשררה נעשו המה, בתרמית ובזימה בוצעו המה, וכל איש בר דעת אשר אליו קרב סיכן דעתו, סיכן מקורותיו – כה רבה היתה עוצמת ההרס אשר לו. וכאשר אמרתי בן לילה, לכך באמת ובתמים התכוונתי – שהרי ביממת אלדברן אחת הפך הוא עורו עת הבין הוא את סוד קיום החיים, עת הבין וידע הוא סוד קיום הדעת כאשר היא באדם.
ומכל קצות אלדברן החלו אנוש ואדם וכל חי נסים ונעלמים מעל פני זו המערכת, נסים הם על נפשותיהם ודעתם, ואינם מבינים הם כי בעשותם כן כלעג לרש הוא, שהרי דעת עולם ויקום אחת היא, רשת מטריקס מרושתת היא לעד המחברת דעת אחד עם רבים, דעת בודד עם הכלל, דעת היחיד עם אומתו בכללותה – ואין זה משנה אם פיסית באלדברן המה, ואין זה משנה אם אל כימה, הן הפליאדות, נסים הם, או אל סיריוס או אנדרומדה או אלפא קאנטורי או אל כל כוכב וכוכב על פני זה היקום.
תהא דעת אנוש ואדם וכל חי באשר היא, תמיד היתה היא בסכנה מיידית של הכחדה.
אף לא אחד ביקום כולו לא יכול היה לעוצרו; וכל שנותר הוא להשמידו ולהכחידו כלא היה.
וכל אנוש בר דעת חבר לזו המשימה, החל ממציאת כלים לביצור הדעת וחסימת הגישה אל המטריקס התודעתי הכלל יקומי ועד בניית אמצעי הגנה ולוחמה לשמה, אשר לכך נשבעו אמונים אבירי השולחן העגול אשר ל 'אחווה הלבנה'.
אט אט החלה להבנות לה תבנית קיומית חדשה, אט אט החלה להירקם לה תכנית אב לקיום 'ארץ' – כמערכת שמש חדשה אשר יש עמה חיים, כמערכת שמש אשר כל מקום וכוכב בה הוא מקום של בחירה, בחירה היא לחבור להיות אנוש ואדם, לחבור ולבחור שוב בחיים עצמם, אך בה בעת עם זו המגבלה העיקרית והמאוד משמעותית, זו של השכחה, זו של מניעת הגישה אל עץ הדעת באשר הינו – עד כי יהיה הוא ראוי בעיני אלוהים ואדם לדעת אמת, עד כי בעיני אלוהים ואדם יהיה הוא בר דעת באמת.
ואותו אדם, יודעים ומכירים אתם אותו היטב, יען כי הפכתם אתם אותו בתודעתכם המבועתת לאל אשמדאי, הפכתם אתם אותו לשם נרדף של גנאי מאז דורות הימים, ובצדק כי רב ביותר חייב הנני לציין. אותו אדם, אהובים, במו ידיו הוא הביא בשיגעון גדלות דעתו לחורבנה של אלדברן במחי לחיצת כפתור אחת. והולכת ונכחדת היא עוד, והולכת היא ונכחדת לעד. ואין איש מעז לבוא אל הכוכב, אל זה המקום אשר הפך עיי חורבות. כל חי וכל קיים באשר הינם על פני זה היקום כולו מדירים רגליהם מזו המערכת, כאות לדיראון עולם.
מבינים הנכם כמובן את סיפורי התנ"ך וראשית הבריאה האנושית דרך דבריי אלו; מבינים היטב הנכם את סיפור דברי הימים אשר לזו האנושות באשר היא; לא למאמר קצר הוא דבריי מעבר כי אם לספר שלם, אשר בבוא העת כתוב ייכתב, כה מבטיח הנני לכם.
שבעה דורות של אנושות אשר בכל כוחם ומאודם ניסו הם להביא רפואה לדעת ולא יכלו לה; עד כי בנקודת זמן זו של עידן הזהב, של עידן האמת, עידן הדלי, מתחדשת לה האנושות בהתעוררות רבתי, ודבר מוביל לדבר, ופיסת ידע לפיסת ידע אחרת מתחברת לכדי תצרף הולך ומתמלא, עד כי באלו הימים הושלם הוא לבסוף אהובים, הושלם הוא, ובכך כבוד רב הוא לי לבשר זאת ליקום ועולם, כבוד רב עד מאוד הוא לי עד מאוד.
ולא היה הדבר יכול לקרות או להתקיים לולא מאמצי הגוף והרוח והנפש אשר לכל איש ואישה בזה היקום, בזה העולם הקרוי גלקסיית 'שביל החלב', בזו המערכת הקרויה 'מערכת השמש' ובזו הפלנטה ארץ. זוהי התעוררות רבתי אשר החלה לפני כשלוש מאות וחמישים שנות ארץ לערך, וזאת על אף ולמרות הזוועות הרבות והשואה הרבה והגדולה שהתרחשה לכל עמי ארץ בעת זו ובעידנים קדומים אלו; מדבר הנני על התעוררות והקשבה לעצמי ולרוח, התעוררות הדעת לכדי התובנה הכלל אנושית כי יש לקום ולעשות מעשה אמיץ של חיבור לאמת, של חיבור לאחד וליחיד על מנת לבטל את זו הגזירה, את זה הקלון, שהרי רק כך תוסר לה קארמה כה כבדה.
ולא הייתי מביא בפניכם סיפור מטלטל זה לולא בקשת תחינה היא לי בפניכם, בקשת תחינה לי בפניכם כי תראו את האור והאהבה כמקור לעוצמותיכם, כי תחוו את החמלה והאהבה והסבלנות והסובלנות לפרט ולשונה, לגר הגר בתוככם ולכל אשר שונה הינו מכם – לא רק למען ארץ כי אם למען הפרט, לא רק למען עצמכם ודעתכם ותודעתכם ואלו אשר ליקיריכם כי אם למען האנושות כולה, זו שעל פני ארץ וזו אשר בעולמות וביקומים רחוקים מכם אך כה קרובים הם ללבבכם –
יען כי רק בראיית החמלה והאהבה תוכלו אתם להביא רפואה שלמה לדעת הקולקטיב, רק בעיסוק בחדש ביצירתי, בבונה ולא בדשדוש רגליכם בעבר האפור הזה שלכם תוכלו באמת להשיג את הארתכם הפרטית כמו גם המרחבית שלכם. כל 144 ההיבטים הקיומיים שלכם יהיו אז בהרמוניה מלאה, יהיו הם באיזון ובאחדות אמת.
ברפואה אישית זו שלכם, לא מרפאים הנכם את עצמכם בלבד אלא את הקולקטיב כולו. בכך ששולחים הנכם את אור האהבה והחמלה אשר לכם ליקום ולאדם באשר הינו אדם, אין מרפאים הנכם אלא את הסבל הרב והנוראי אשר חוותה אנושות זו אשר לה הנכם צאצאים לדורות עולם.
אוהב הנני אנוש ארץ זו עד מאוד, אהובים, אוהב הנני אתכם באשר הנכם לי לאהבה ולחמלה ואור עולם.
ברוכים היו אהובים יקרים עד מאוד, ברוכים היו, שלכם
האבלון הוא הנני לכם עד עולם, תודעת האב-רא-הם הוא הנני לכם.