השיבה הביתה היא דרך ארץ. היא דרך חיים. היא אינה תורה בפני עצמה כי אם הנחות יסוד של מנהג אדם; הנחות בסיס לקיום איתן של אדם השומר על כבודו שלו כאדם – ראשית למול עצמו ואחר כך למול סביבתו.
באומרי 'אדם' אני מתייחסת בראש וראשונה למהותו, מה שאנו בני האדם מכנים 'נשמתו'.
נשמה מתחילה את דרכה האנושית הרבה לפני חיבורה אל העובר, הרבה מאוד לפני חיבורה אל הגוף הגרמי העולל אשר יוצא מבטן אמו.
תחילת דרכה של נשמה אנושית מתחילה בבחירה, בבחירה קוסמית של מעלה; בחירה שקובעת מראש מה תהיינה התבניות הקוסמיות האתריות שעל פיהן היא תזוהה, תבניות אתריות-גשמיות וגרמיות לחלוטין שמטרתן לקבוע מי יהיה היילוד, בחירת מינו ואופי התנהגותו.
בחירה זו היא ראשונית במעלה שכן היא זו שמעצבת סביבה את שאר הבחירות, את שאר התבניות הגנטיות האנושיות שסביבן מתעצבת דמותו של האדם שנולד.
וכפי שאמרתי לעיל, זוהי 'דרך חיים', דרך בה האדם לומד להכיר מחדש את זהותו, זו האישית בתקופת חייו הנוכחית כמו גם זו הנעלה, הקוסמית של נשמתו, הווייתו ומהותו.
ובמילים אחרות, אדם שיודע את גורלו ואת בחירותיו הקוסמיות יחיה את חייו חיים בריאים ומאושרים; אדם שיתכחש אליהם יחיה אותם בעמל רב ובסבל רב עוד יותר, שכן חייו מתנהלים בניגוד ובסתירה לאלו של נשמתו.
בחירה זו מציבה אתגר לא קל בכלל, שכן בנוסף לכל התבניות הקוסמיות האתריות, הגשמיות והגרמיות האישיות, בוחר אדם, בוחרת נשמתו ליתר דיוק, בייעוד, בתפקיד שעליה לשאת כל עוד היא בגוף נפש-חיה יחידה, זהו תפקיד שעליה להקפיד למלא עד תום ככל שתוכל; תפקיד שמטרתו אחת – שירות למען כלל האנושות כולה.
זה הנס, זה הדגל שנושאת הנשמה עמה מרגע לידתה ועד פרידתה מהגוף הגרמי אליה חברה.
לא מחדשת הנני בכך דבר. מה שאני כן מבקשת הוא לרענן את הידע הרדום הקיים בתוכנו, להאיר באור זרקור חדש, אחר, את הדרך אל הייעוד, את העשייה הרוחנית והפרגמאטית כאחד שתביא כמעט כל אדם אל ייעודו ואל תפקידו בחיים.
והדרך היא דרכה של 'השיבה הביתה'. היא הדרך של האדם ללמוד את עברו למען יבין טוב יותר את ההווה בו הוא חי, ובמקביל לחיות את ההווה כדי שבמו ידיו הוא יוכל ליצור לעצמו ולסביבתו עתיד טוב יותר –
זוהי המהות הבסיסית של אחד החוקים הקוסמיים הכי מדוברים באנושות העכשווית כיום, ואני מתכוונת ל - באומרי 'אדם' אני מתייחסת בראש וראשונה למהותו, מה שאנו בני האדם מכנים 'נשמתו'.
נשמה מתחילה את דרכה האנושית הרבה לפני חיבורה אל העובר, הרבה מאוד לפני חיבורה אל הגוף הגרמי העולל אשר יוצא מבטן אמו.
תחילת דרכה של נשמה אנושית מתחילה בבחירה, בבחירה קוסמית של מעלה; בחירה שקובעת מראש מה תהיינה התבניות הקוסמיות האתריות שעל פיהן היא תזוהה, תבניות אתריות-גשמיות וגרמיות לחלוטין שמטרתן לקבוע מי יהיה היילוד, בחירת מינו ואופי התנהגותו.
בחירה זו היא ראשונית במעלה שכן היא זו שמעצבת סביבה את שאר הבחירות, את שאר התבניות הגנטיות האנושיות שסביבן מתעצבת דמותו של האדם שנולד.
וכפי שאמרתי לעיל, זוהי 'דרך חיים', דרך בה האדם לומד להכיר מחדש את זהותו, זו האישית בתקופת חייו הנוכחית כמו גם זו הנעלה, הקוסמית של נשמתו, הווייתו ומהותו.
ובמילים אחרות, אדם שיודע את גורלו ואת בחירותיו הקוסמיות יחיה את חייו חיים בריאים ומאושרים; אדם שיתכחש אליהם יחיה אותם בעמל רב ובסבל רב עוד יותר, שכן חייו מתנהלים בניגוד ובסתירה לאלו של נשמתו.
בחירה זו מציבה אתגר לא קל בכלל, שכן בנוסף לכל התבניות הקוסמיות האתריות, הגשמיות והגרמיות האישיות, בוחר אדם, בוחרת נשמתו ליתר דיוק, בייעוד, בתפקיד שעליה לשאת כל עוד היא בגוף נפש-חיה יחידה, זהו תפקיד שעליה להקפיד למלא עד תום ככל שתוכל; תפקיד שמטרתו אחת – שירות למען כלל האנושות כולה.
זה הנס, זה הדגל שנושאת הנשמה עמה מרגע לידתה ועד פרידתה מהגוף הגרמי אליה חברה.
לא מחדשת הנני בכך דבר. מה שאני כן מבקשת הוא לרענן את הידע הרדום הקיים בתוכנו, להאיר באור זרקור חדש, אחר, את הדרך אל הייעוד, את העשייה הרוחנית והפרגמאטית כאחד שתביא כמעט כל אדם אל ייעודו ואל תפקידו בחיים.
והדרך היא דרכה של 'השיבה הביתה'. היא הדרך של האדם ללמוד את עברו למען יבין טוב יותר את ההווה בו הוא חי, ובמקביל לחיות את ההווה כדי שבמו ידיו הוא יוכל ליצור לעצמו ולסביבתו עתיד טוב יותר –
חוק המשיכה.
