שלום

 
אנוכי הוא אבלון אשר לשדה המגנטי אשר לכדור הארץ. אנוכי הוא מלכיצדק אבלון, מאסטר מואר אשר למסדר מלכיצדק המוכר והידוע לכם מקדמא דנן. ועוד הנני, עוד הנני הוויה אתרית, הוויה רוחנית אשר מתקיימת לה מעבר למעטה שמיים, במרחבי היקום האינסופיים.
מבקש אנוכי במסר זה לומר דברים חשובים ביותר; מבקש אנוכי לדבר על שלום.
בהיבט הגרמי הפשוט, במהות המילולית גרידא של המושג "שלום" טומנים אתם כה הרבה אך כה מעט.
מהו שלום, באמת??? השלווה? היכולת לחיות בשיוויון נפש עם בני משפחתכם, עם שכיניכם? האם שלום היא מושג ערטילאי שלא ניתן ממש להשיגו??? והרי בכל תפילה שהיא, בכל דת או אמונה שהיא, הדבר הראשון שאתם מחפשים או מבקשים מן האלוהים הוא "שלום".
לחיות בשלום משמעו לחיות בשיוויון נפש; משמעו לחיות בחדוות הכבוד שאתם רוחשים לא רק לאחר באשר הוא אלא בראש וראשונה לעצמכם. לחיות בשלום היא לדעת כי כל מעשיכם מונעים מתוך הצורך במתן הכבוד הראוי לזולת, לעצמך, שכן לולא כן לא הייה ניתן לכנות זאת שלום; לחיות בשלום היא לדעת לכבד לא רק את שכניכם או מכריכם או קרובי משפחתכם היקרים לך מאוד, אלא בעיקר לדעת לכבד את השונה, את האחר; לחיות בשלום משמעו לחיות את החיים עצמם, לחיות את הבחירה שאדם בחר טרם היוולדו; לחיות בשלום משמעו להכיר באמת הפנימית שלך, של מי שאתה; זוהי הבחירה והיכולת לדעת כי מי ומה שבחרת להיות זה מי שאתה, לקבל זאת באחריות וביושר הפנימי הראויים ולצאת עם זה לדרך חיים, היא דרך האהבה הקוסמית.
לא קל לחיות בשלום, אתם חווים זאת יום ביומו. לא קל כלל להשיג את שלוות הנפש בה אתם יכולים לראות היטב את מי שהינכם. הסיבה המשמעותית לכך מורכבת ביותר. היא מורכבת מסך כל המהות והאושיות של האדם, מסך כל הבחירות הקוסמיות והארציות שלו, מסך כל ההטבעות הקוסמיות והגנטיות שלו - ומכאן שכל אדם נושא עמו מטען שונה של רגשות, של מחשבות ואמונות בכל הקשור לגורלו, למהותו. ובתוך כל זאת הוא צריך ואמור למצוא את פיסת השלווה שלו, את פיסת האמת של מי שהוא, לדעת אותה, להכיר אותה, לחיות ולקבלה כמות שהיא, ובכך לקחת אחריות גרמית וקוסמית כאחד על זהותו. וכשהוא משיג זאת לבסוף לרוב עוברים לו רוב שנותיו הארציות והוא מגיע לערוב ימיו ועדיין לא בטוח הוא כי ראה באמת שלום.
אם דיברתי כעת ברמת הפרט, את אותו היחס העבירו לרמת הכלל, לרמת מערכת היחסים בין אומות שכנות, אוהבות או עוינות האחת את השנייה. העוינות נובעת מדבר אחד בעיקרו – מחוסר מתן הכבוד ההדדי האחד כלפי השני. עם בדד ישכון אם חפץ הוא בבדלנות. עם בדד ישכון ולא יאפשר מגע עם עמים אחרים אם מונע הוא מנתיניו שלום, שלום אמת. ולהיפך מכך, השלום יבוא עם הכבוד ההדדי, עם הקבלה וההכלה ההדדית; שלום יהא וישכון בין עמים אם ישכילו לראות היטב כי הם לא אחרים מאשר אחים למסע, כי הם אינם אלא אחים למסע החיים. והכרה זו, הכרה ולקיחת האחריות להבנה שכזו היא שתביא לכם שלום, היא שתוליך אתכם בדרך החיים בשלום.
"שלום" אינו מושג ערטילאי כלל, לפחות לא ברמה הקוסמית בה אנו, הוויות היקום אשר מעבר למעטה שמיים, רואים את הדברים. מבחינתנו "שלום" היא דבר מאוד מוגדר, מאוד ברור מאליו, מאוד מובן מאליו. מבחינתנו "שלום" היא אנרגיה, אנרגיה קוסמית שמהותה אור, אנרגיה קוסמית שבמהותה היא מלווה את האהבה הקוסמית באשר תלך. והרי רוב רובם של בני האדם העוסקים ברוח יודעים היטב לברך האחד את השני ב"אור ואהבה". ולא בכדי הוא הדבר, כלל לא בכדי.
חשוב שתבינו, קוראים יקירים, אין האהבה יכולה לבוא ללא האור ואין האור יכול להתקיים ללא האהבה. על מנת להקל עליכם במעט את התובנה של דבריי די לכם אם אומר כי שני מושגים אלו הם תדרים קוסמיים מקבילים שאת אותה אנרגיה – היא אנרגיית האלוהים, היא אנרגיית האחד. יש המכנים אותה בקרב בני האדם האנרגיה האוניברסאלית. יש הרואים בה כאנרגיית החיים, לא משנה איך תכנו אותה חשוב כי תבינו ותראו את המהות, את המהות האוניברסאלית העומדת מאחוריה, את המהות המאחדת את כל היש, את האחד.
מאחל אנוכי לכלל עמי ארץ שידעו את מקומם בשלום. מאחל אנוכי אבלון לכל אדם באשר הוא אדם, בכבודו כי רב, כי ידע הוא לנווט את חייו, את התנסויותיו ואת חוויותיו בשלום.